איןטקסט:מכתב ליואב

(תוכן אקראי ~ לחצו בשביל גרסה אחרת)

יוני 19, 2013 מישהו שלא אכפת לי ממנו יקר, בזמן שאתה תקרא את זה אני אהיה קשורה בתוך אפודת משוגעים במוסד שיקומי, מריירת על תמונות העירום שלך. אני מצטערת לעזוב אותך בצורה הזאת, אבל טוב, אההה, מה זה היה שוב...(איזה זין) אה נכון, רציתי לכתוב שנראה שאיבדתי את הזיכרון שלי ושאני פשוט אאלתר מכתב בלי שום משמעות מעכשיו, אם לא אכפת לך. אני יודעת שזה נראה כמו גידול בגודל של פוטבול באונה הימנית שלך (מה שזה באמת) בשבילך, במיוחד לאור העובדה שתיכננו לשתות את דמם של כל גבר, אישה וילד בעיראק, אבל אני פשוט לא רואה את הדברים מגיעים לכך. אני מצטערת על זה, טוב, האמתי לא, פשוט חשבתי שזה נשמע טוב. אני פשוט צריכה לפצוח בהתנהגות רצחנית בקנה מידה אדיר. לא ניתן למנוע זאת, אני חייבת למלא את צרכי. אני רוצה להגיד לך שאתה הצד הגברי המודחק שלי, אבל אני לא חושבת שאנחנו יכולים להמשיך במערכת היחסים הזאת. קודם כל, אנחנו לא לגמרי מתאימים. אתה אתאיסט, ואני תקועה במעלית עם ליאונרדו דיקפריו (אוקיי, החלק הראשון היה נכון...). אתה אוהב לשכב על הרצפה בחושך, להקליט את הביקורים שלך לשירותים ולפרסם את זה באינטרנט בתור קובץ mp3 של "שירים מפורסמים" ולענג את עצמך באמצע סדר פסח, ואני לא חושבת שאני אוכל להנות מדברים כאלו. איך אנשים כל כך שונים יכולים להמשיך במערכת יחסים כזאת? אני חושבת שאנחנו צריכים לצאת על יבשות נפרדות. אבל אני רוצה שתדע שאני אחשוב עליך כל פעם שמישהו יבקש ממני להגדיר את המילה "הפקרות". אני מאוד אשמח אם נהפוך לאנשים המעצבנים האלו שקוראים את העלילה של סרט באינטרנט ואז מתיישבים בבית קולנוע וצועקים ספויילרים כדי לעצבן את שאר העולם (ולא אכפת לי מה אתה אומר, הוא לא היה צריך לצעוק שדמבלדור מת! אני לא ידעתי את זה!), אם זה בסדר מבחינתך, אני חושבת שאנחנו יכולים לעשות את זה. היו לנו כמה ימים טובים, ממש מזמן בשנות ה-60 בוודסטוק. תשמור על עצמך ואף פעם אל תשכח שיש לי רובה צלפים, ואני יודעת איך להשתמש בו. להתראות, ~ עוד פרטנרית מינית שהתאכזבה.