אלביס פרסלי

מתוך איןציקלופדיה

קפיצה אל: ניווט, חפש

אלביס פרסלי (במקור: אהרון לוי) נולד ב 8 בינואר 1935 והיה זמר יהודי/אמריקאי מצליח אשר פעל במהלך שנות החמישים, השישים והשבעים וזכה לכינוי "מלך המוזיקה הים תיכונית", או בכינוי המקוצר "המלך".

[עריכה] ביוגרפיה:

Zohar
אלביס

אלביס נולד בשנת 1935 בעיירה אריאל שבשומרון כתוצאה מהריון נעורים לציונה לוי בת ה-16.5 וג'ון פרסלאווי בן ה-19.

אביו של אלביס - ג'ון פרסלאווי היה לוחם מרינס ממוצא נוצרי/קתולי שנפגע בהלם קרב בקוריאה, ואמו היתה יהודיה אמריקאית ממוצא תימני. הוריה של ציונה רצו לעלות לארץ במסגרת "מרבד הקסמים", אך בשל סופת טייפון מסתורית נסחף המרבד שלהם והגיע לארה"ב, שם עסקה אמה פאני בעבודות ניקיון במטרה לחסוך לכרטיסי טיסה לארץ. אביה של ציונה - ציון שהתמכר לטיפה המרה וביזבז את כל חסכונותיהם על אלכוהול ועל אוסף הפוגים שלו, קירקע את התכניות והותיר את המשפחה בחוסר כל.

ציונה פגשה את ג'ון כשמשפחתו עברה לגור בשכונת הקרוואנים שלה בממפיס, יצאה עימו בהחבא ונכנסה להריון לא מתוכנן לאחר מספר שבועות. מפחד שמשפחתה תגלה ומאחר שחלמה מילדות לעלות לארץ מכרה ציונה את אוסף הפוגים של אביה באיביי, נמלטה לארץ במטרה להתגייס לצבא, והקשר של אלביס עם אביו ניתק.

[עריכה] ילדותו ותחילת דרכו

אלביס נולד בקרוואן בן שני חדרים של הסוכנות היהודית באריאל בשם אהרון לוי. אחיו התאום של אלביס - רמי לוי שנולד כ-35 דקות לפני אלביס ניתן לאימוץ מכיוון שציונה - אמו של אלביס שעבדה באותה תקופה כפועלת במפעל טקסטיל בעקרבה, שקעה בדכאון שלאחר לידה, ולא הצליחה לטפל בשני הילדים. רמי שאומץ ע"י משפחה של חנוונים החל לנהל בנערותו את חנות המכולת של אביו והיום הוא בעל רשת קטנה של חנויות מכולת ומוצרי סדקית הנקראת על שמו. הקשר בין האחים התחזק בשנים האחרונות מאז חזר אלביס לארץ, ואפילו כיום מגיע רמי לבקרו יום יום (כולל שבתות ומועדי ישראל).

הניתוק מאביו שנותר מאחור ולא היה נוכח במהלך ילדותו השפיע על אלביס בצורה עמוקה, אך הוא סרב להתייחס לכך במהלך הראיונות עימו.

ההשפעה המוזיקלית הראשונית על אלביס הילד הייתה מוזיקת חסידית מבית הכנסת הברסלבי באריאל. משפחתו השתתפה בקביעות בטקסים בבית הכנסת. על כך העיד אלביס מאוחר יותר: "מאז היותי בן שנתיים הכרתי רק את המוזיקה החסידית. המוזיקה הזאת הפכה לחלק כה משמעותי בחיי עד שהייתה לי טבעית כמו הנחת התפילין בבוקר וזו גם הייתה הדרך שלי להתרחק מצרות".

בגיל 10 אלביס הופיע לראשונה בתחרות שירה על גג מכונית נוסעת של ברסלבים ברחובות תל אביב וזכה במקום השני בפרס של פחית קולה, ספר תורה עם הקדשה וליטוף מהרב. כעבור כשנה קיבל מאמו את הגיטרה הראשונה שלו כמתנת יום הולדת אשר ניתנה לו במקום אקדח 9 מילימטר אותו הצבא החרים במהלך פשיטה של המחלקה היהודית בשב"כ עקב הלשנה של מושתל בבית הספר. במהלך השנה הבאה אלביס קיבל שיעורי גיטרה מהרב בבית הכנסת המקומי (שלימים נתפס והורשע על מעשים פדופיליים והורחק להתנחלות שכנה שם הוא ממשיך במעשיו). יש לציין שאלביס לא קיבל הכשרה פורמלית בתחום המוזיקה מעולם ולא למד לקרוא תווים.

אלביס עזב את לימודיו בתיכון בשנת 1949. באותה העת הוא החל לעבוד בתור עוזר גבאי בבית הכנסת.

בשנת 1952 המשפחה איבדה את ביתם לאחר שצה"ל יצא מהשטחים ואלביס שעבר לגור עם דודתו בפתח תקווה נחשף לתנועת "אם תרצו" - תנועה גזענית שהחלה לפעול בארץ באותה תקופה, אימץ אג'נדה ימנית קיצונית הקוראת לרצח של כל הערבים והתעללות מינית בגוויות, ואף יצא להפגין כנגד חוק כהן שנחקק באותה שנה.

בשנת 1955 אלביס ירד מהארץ וטס לממפיס שם הוא חידש את הקשר עם אביו ועם משפחתו, שינה את שמו לאלביס ואימץ את שם המשפחה של אביו (בעיוות קל).

[עריכה] הד ארצי והולדת המוזיקה הים תיכונית

באוגוסט 1952, אלביס שילם לחברת "הד ארצי" על מנת להקליט עבור אימו את השירים "הפרח בגני" ו"יפיופה" על גבי תקליטון חובבים ליום הולדתה. מייסד חברת הד ארצי יוסי גיספן והעוזרת חני נחמיאס שמעו את התקליטים, וזיהו את כשרונו של אלביס. ביוני 1953 הם קראו לו כדי למלא את מקומו של זמר חתונות חסר. למרות שהפגישה לא נשאה פרי, צרף גיספן את אלביס לשני מוזיקאים מקומיים שימי תבורי וג'קי מקייטן כדי לראות מה יוכלו לעשות ביחד.

מענין לציין שעינו של אלביס צדה את חני נחמיאס באותו מעמד, והוא סבל מאהבה לא ממומשת אליה ואף הקדיש לה את שירו הידוע "אהבי אותי ברכות". חני מעולם לא השיבה לו אהבה ואף סרבה לשתף עימנו פעולה בעת הפקת הערך באיןציקלופדיה.

במהלך הפסקה בחזרות ב-5 ביולי 1954 החל אלביס לשיר באופן ספונטני את "מענטזת" ולאחר מכן את בדד. מקייטן לחץ על כפתור ההקלטה, בחושבו שאולי אלביס מצא נישה טובה (את הקלטת השיר "מענטזת" גנז מקייטן ובהמשך ייחס את השיר לעצמו והוציא אותו באלבום עצמי בלי לתת קרדיט). במהלך הקלטה היסטורית זו נוצר סגנון חדש שהיה כמו שהגדיר זאת אלביס עצמו "לא דומה לשום סגנון", מוזיקה ערבית מובהקת עם נגיעות של יוונית, פאנק ומוזיקה חסידית - המוזיקה הים תיכונית הגיעה.

[עריכה] ההצלחה והנפילה

הצלחתו של אלביס החלה מלהיטו הראשון בדד בשנת 1954 ולא דעכה לאורך השנים הבאות. מעניין לציין שמכיוון שאלביס מעולם לא למד אנגלית בבית הספר - ואת שיריו (היותר מוכרים כיום) בשפה האנגלית הוא שר בעזרת טלפרומפטר עם תרגום פונטי בעברית.

ב-1958 נפטרה אמו של אלביס אשר הייתה מכורה לדבק נגרים ממנת יתר ( מתוך כבוד לאמו הדביק אלביס את השיש למצבה בעזרת גלון של דבק נגרים כאשר בתהליך נדבק לו האף לסנטר דבר שדרש התערבות כירורגית מיידית).
בשל הזעזוע שנגרם לו בשל מותה של אמו ובשל הנסיקה המהירה של הקריירה שלו שנגרמה בשל השתלטותה של המוזיקה הים תיכונית בארה"ב החל אלביס לשאוף טיפקס וגז מזגנים שגם עזרו לו להתמודד עם חרדת הבמה שלו.
התמכרויותיו הקשות הפריעו לקידום הקריירה שלו. הופעתו האחרונה הייתה במועדון "הטברנה של משה" באינדיאנפוליס ב-26 ביוני 1977 (שם התקלקל הטלפרומפטר כידוע - דבר שגרם לו "לשכוח" את מילות השירים, ואת אחד משיריו הידועים "אהבי אותי ברכות" שר בעברית במבטא תימני כבד מה שגרם לצעקות "בוז" מההקהל שלא הבין את המילים). באוגוסט אותה שנה הוא ביים את מותו, ניתק קשר עם כל מכריו וחזר לארץ תחת שם הבמה זוהר ארגוב.

אהרון/אלביס חבש פיאה נכרית ופעל מספר שנים תחת שם הבמה זוהר אך לאחר שהקריירה שלו לא נסקה לגבהים להם ציפה ומאחר שההתמכרויות שלו החריפו הוא ביים את מותו פעם נוספת(!) בשנת 1987, ונסע להתבודד בהאחזויות מבודדות בשטחים. המחלקה היהודית בשב"כ מדווחת שמלבד שמועות חסרות ביסוס המקשרות אותו למחתרת היהודית, מחתרת בת עין ומתנחבלי "יצהר" אין כל תיעוד שלו עד שנת 1995 אז "התפרסם" שוב כאשר התנקש בראש הממשלה רבין, נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין ואושפז במחלקה פסיכיאטרית סגורה בבית החולים "גהה" - שם הוא נמצא עד היום.

[עריכה] ציטוטים

"סרק, סרק"

~אהרון לוי/אלביס פרסלי/זוהר ארגוב

.
"ביבי היה הראשון לזהות את כשרונו עוד בתקופת הבריטים!"

~דן כנר

"אתה הרי היית חבר של המשפחה. אתה היית הסנדק שלו למעשה"

~עמוס אטינגר בתכניתו חיים שכאלה עם שמעון פרס

"הוא היה מאוד סקפטי. זה היה עצוב לראות"

~קרן מור (מעריצה)

"אפשר לומר עליו הרבה דברים, אבל מעבר לחילוקי הדיעות הבסיסיים בינינו אני חייב להודות שהבן זונה ידע לשיר!
אני אמנם ציניקן לא קטן, אבל החומר שלו בעברית כמו באנגלית היה מאוד מרגש ולא אחת הזלתי דימעה כאשר הוא עמד על הבמה. בסתר."
כלים אישיים