גון בן ארי
מתוך איןציקלופדיה
"קראתי את הספר שלו, תושבי חדר הילדים. אפשר להגיד שנהניתי, ואפשר גם להגיד שקרה המקרה והמעי הגס שלי החל מגיר מוגלה ורודה שכזו. מיותר לציין שהמימרה השנייה היא היא הנכונה." (מנחם בן)
תוכן עניינים |
[עריכה] הקדמה
גון בן ארי (1985-2012) הוא סופר, משורר, מאייר, מלחין, גיטריסט, איש פירסום, חבר, מאהב, בעל, גבר, חובב מיסטיקה, לוטף פנדות, מנקה אסלות, מוזיקאי, שותה קפה ללא חלב, סוכר או קפה, צולע מעט ברגל אחת, חובב בירה ושאר משקאות קלים, אבל בעיקר --- שק של הומואיות שכמותו לא נראה.
[עריכה] לידה
גון בן ארי נולד, יונק מפיטמתה הרכה של נאקה, במושב נהלל שנמצא מעט צפונית לתל אביב.
בערך 150 ק"מ צפונית לתל אביב, למען האמת.
בלילה בו נולד קרה מקרה אסטרונומי נדיר, בו נדונו מחקרים רבים, כשפלוטו, מאדים ונגה חברו יחדיו נגד כוכב חמה, שלחו לעברו אצבע משולשת והוציאו לשון. כוכב חמה, מצידו, המשיך לדרוש שישחררו את אימו המשותקת. בין לילה יובשה ביצת החולה, עגורנים חדלו מנדידתם, חיפה הפכה מכפר לעיר, אבו-חסן המציא את החומוס, ולפי ספר מרזב ב', פרק 4 פסוק י"א: "...ויאמר כושלשאמאמאמא ש'ך."
[עריכה] התבגרות
חצ'קונים, אהבות, אוננויות.
[עריכה] בגרות
אותו דבר, רק בלי החצ'קונים. ובלי האוננויות. טוב, למען האמת הרבה דברים קרו:
עבר לתל אביב, שם ייסד את מערכת העיתון "ווסטי", אך נאלץ למכור לטובת קהל יעד שמבין רוסית.
לא ראה מזה שקל.
כתב את הספר "תושבי חדר הילדים", בהוצאת זמורה ביתן. ספר לא רע, אם אתה עיוור מלידה, לא יודע ברייל, אין לך אף חבר שיקריא לך, ובכלליות, מצאת את מותך בעריסה ואתה רק בן יומך.
כן, ככה הכי טוב. מוות בעריסה בגיל יומיים או משהו כזה. ענק.
[עריכה] ומה צופן העתיד?!
גונצ'יק שלנו, גבר נאה שכמותו, ימשיך להוציא, דרך זמורה ביתן, עוד חומרי בעירה משובחים לשימוש עמחה ישראל, בחגים, במועדים, וסתם, כשמתחשק לשרוף ספר טוב. אתם יודעים איך זה.
את מותו ימצא כנראה, כדרך כל המתים הגדולים בהיסטוריה, בגיל 27, ממנת יתר של "המצנח לא נפתח לי בעת שניסיתי, לראשונה, לבצע צניחה חופשית".
שרידיו ייאספו אז אחד-אחד מן האדמה הרכה, המזמינה, הכל כך ארצישראלית הזו, יישרפו באש הלהבה, ואז, כדרך הממלוכים העתיקים, יימסרו למאכל חתולי רחוב בואכה איזור התחנה המרכזית הישנה.
ואנחנו? אנחנו נמשיך לישון בשקט כאילו דבר מזה לא קרה.
