גילה אלמגור

מתוך איןציקלופדיה

קפיצה אל: ניווט, חפש

גילה אלמגור היא סוכנת מוסד ישראלית, מקימת פדרציית הציר, פרטיזנית לשעבר, אמנית ביטחון מידע, חוקרת במשטרת ישראל והשראה אוניברסלית.


[עריכה] פעימה ראשונה: צעדים ראשונים

שנת ומקום הולדתה של אלמגור לוטים במחלוקת מטעמי ביטחון מידע (ע"ע "שליחות קטלנית, מותק'לה: ביטחון מידע וגילה אלמגור"), אך מקובל להניח שנולדה ברוסיה של שנות השמונים המאוחרות כאלכס לרנר ונעה על ציר הזמן מתוקף סמכות פדרציית הציר. עד לאחרונה נחשבה השערת המוצא הלה לתאוריית קשר קלושה, אלא שב-2002 פרסמה אלמגור את ספרה הסמי-בדיוני "אלכס לרנר, דפי ואני" שגולל את קורותיה עד להמרת זהותה הראשונה (או מותה עפ"י העלילה). מומחים בתחום ביטחון המידע רואים בפרסום הספר הברקת המיומנות השלישית בגאונותה בעולם אשר שינתה את הוראת התורה לחלוטין. לרנר החל לחקור בשקדנות את תחום הזמן-חלל בגיל 12 ובמהלך עבודתו השגרתית גילה פרצה לינארית קבועה ברצף המקובל. לרנר נטל לו את חקר הפרצה ויצא אל הלא נודע, מאמין שיוכל לחזור בה כשיחפץ (רעיון זה הורחב והוטה לסדרה האמריקאית "גולשים בזמן").


[עריכה] פעימה שנייה: פרטיזונכה

הפרצה הובילה את לרנר לגופה של הניה (שם המשפחה לא ידוע. נודעה בכינוי "הניה היפה"), מיהודי פולין במלחמת העולם השניה. הניה הסתתרה ביערות פולין והצטרפה לתנועת הפרטיזנים. לרנר לא העלה בדעתו שיגיע אל מקום הלוקה בחסך טכנולוגי שימנע את חזרתו להווה. בחודשים הראשונים התאקלם בזהותו החדשה וכאשר הפנים אותה הקדיש את עצמו לפעילות הפרטיזנית. שנים אלה נחשבות למודחקות שבחיי אלמגור והיו שאמרו שהביאו אותה לכדי טירוף. לאחר המלחמה עלתה הניה ארצה, ילדה בת בשם אביה והשתקעה ביישוב פיתוח. הניה התקשתה לאזן את טראומת המלחמה והתסכול מנבצרות המדע באותן שנים לכדי אישיות אחת ולכן אושפזה בבית חולים לתשושי נפש לפי שרירות שפיותה. לצד מצבה הבעייתי הניה לא חדלה את חקר הזמן-חלל בתקווה למצוא פרצה אל תקופת טכנולוגיה סבירה. בסופו של דבר מצאה הניה מזור שנחשב עד ימינו לסוד המדינה החמור ביותר. כדי לטשטש את אותה תקופה פרסמה אלמגור את ספרה "הקיץ של אביה". פרסום הספר נחשב להבזק השני בגאונותו בתחום בטחון המידע.

[עריכה] פעימה שלישית: ניקול שושן

הפרצה השניה הובילה את הניה לגופה של השמיניסטית הנאה רחל ברנר בשנות השישים (כמה אגדות מתייחסות לברנר לפני שנפחה בה אלמגור את רוחה. המפורסמת בהן היא "סוף העולם שמאלה", שגם עובד לסרט ע"י אמן המנושים אבי נשר). כברנר נשבעה אלמגור לנקום את דם משפחתה במלחמת העולם השניה. לאחר נשף סיום בית הספר עברה ברנר הסמכה כסוכנת מוסד ישראלית. מומחים מאמינים כי בשנים הללו הוקמה פדרציית הציר (בשמה המלא: "פדרציית ציר הזמן על שם גולדי תה") היות וברנר רצתה לסייע למוסד בתגליתה. היא מונתה ליו"ר פדרציית הציר ולקחה חלק בכמעל ל9,000 סיכולים ממוקדים לאורך שנות השישים ועד לשנת 2029. לצד פדרציית הציר עלה מיד הצורך באמצעי טשטוש והסוואה, כך קמה לה תנועת בטחון המידע (ע"ע: "סיפורה של כת: תנועת בטחון המידע"). ברנר ייסדה את התנועה ונסחה את הקוד האתי בה, לפיו אין לשקר אלא להפריך את העובדות אל הכיוון הפואטי ביותר. דוגמאות בולטות להצלחות בתחום ביטחון המידע: טלנובלה בע"מ, הנסיכה הקסומה ולהקת בלונד רדהד. בהשראת הקריירה המיתולוגית של ברנר כסוכנת מוסד נוצר הסרט "החוב" בו אף השתתפה אלמגור. תפקידה נחשב לתרמית בטחון המידע הגאונית ביותר בתולדות המקצוע.


[עריכה] פעימה רביעית: בפנאן מול אסי דיין

לאחר שחסלה את אחרון פושעי המלחמה בקשה ברנר לצאת לגמלאות, ובסיוע פדרציית הציר התגלגלה אל זהותה הנוכחית כגילה אלמגור. בהשראת פדרציית הציר נהגה הספורט מרוץ השליחים ונוצר הסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'". אלמגור אף סייעה למשטרת ישראל לפענח את הירי בבתה בתיה ליפקין ובאניה בוקשטיין, אף היא קורבן לביומו המנושי של אבי נשר. בשל כך הוענק לה התואר שוטרת של כבוד, תפקיד ששיחקה בעצמה בטלנובלה "השיר שלנו". שמועות מתעקשות שאלמגור מתעתדת לסכל את אבי נשר. בראיון ליצפאן משנת 2005 נשאלה אלמגור לשמועות העקשניות בדבר הזהויות שהחליפה, ועל כך אמרה "תראה, אני מכירה את השמועות יותר מדי טוב ואומרת דבר כזה- תבואו אליי ותוכיחו. בכל אופן אין בי חרטה ואני לא מתגעגעת" . יש המסיקים מכך שאלמגור לא מתכוונת לפקוד את הזהויות שזנחה.

[עריכה] שליחות קטלנית, מותק'לה: ביטחון מידע וגילה אלמגור

כאשר נודעה אלמגור כברנר, ציידת הנאצים, נרקמו מספר תנועות הגנה. קיומן של התנועות נמחה מעל כדור הארץ מטעמי ביטחון מידע, אך בהשראת התקופה המתוחה נוצרה הטרילוגיה "שליחות קטלנית" וסדרת הטלוויזיה האמריקאית "באפי, ציידת הערפדים".

כלים אישיים