הרכבת הקלה

מתוך איןציקלופדיה

קפיצה אל: ניווט, חפש
"בשם הנהלת רכבת ישראל, אנו מתנצלים על האיחור"
~ גילה אדרעי על הרכבת הקלה


הרכבת הקלה היא אמצעי תחבורה חדשני, אשר נועד להביא הקלה לחולי ספחת.
רכבות קלות מופעלות בהצלחה במדינות רבות במזרח התיכון ובנצרת עילית.

[עריכה] טכנולוגיה

הרכבת הקלה היא רכבת, שהינה קלה יותר מהרכבת הכבדה. הטכנולוגיה העיקרית המאפשרת זאת היא מילוי חלל הקרונות בבלוני הליום, המפחיתים את משקל הרכבת.
שיטה נוספות ליצור רכבות קלות היא תדלוק הרכבת במשקאות קלים, לרוב פריגת דובדבנים דל קלוריות.
לאחרונה נכנסו לשימוש טכנולוגיות נוספות, כגון מריחת הקרונות בשומן בקלה ונגינת שירי איציק קלה.

הרכבת הקלה מגיעה ליעדה בתוך שעה קלה, לפעמים ללא תקלה, מנעימה בקולה ומביאה לתחושת הקלה.

[עריכה] תולדות הרכבת הקלה

רעיון הרכבת הקלה עלה לראשונה בשנת ה'תקל"ה בראשו של סטיב ארקל, לאחר שראה בלון הליום בצורת קישקשתא.
הרעיון הפך למציאות לאחר סדרת ניסויים מזהירה, במהלכה נפלו אלפי קורבנות ונשפכו נהרות של דם.

[עריכה] הניסוי הראשון

הרכבת הקלה נוסתה לראשונה בה' באייר ה'תקלה, בקו גניגר-קוניטרה. הניסוי נכשל לחלוטין, מכיוון שבלוני ההליום הרימו את אב הטיפוס לשחקים, והוא לא נמצא עד ימינו.
בעקבות הניסוי קמה אגודה אסטרונומית סודית, אשר עוסקת בנסיונות לאתר את אב הטיפוס. האגודה מתחלקת לשני פלגים יריבים. האחד (הפלג הסופני) גורס שאב הטיפוס נמצא בדרכו למרכז הגלקסיה, וכאשר יגיע לשם יקיץ הקץ על היקום. הפלג האחר (הפלג התרבותי) גורס שאב הטיפוס נקלע לכוכב לכת במערכת וגה, ושם התפתחו הנוסעים לעם של גרבילים תבוניים, העוסקים בשתיית תה קר.

[עריכה] הניסוי השני

בעקבות לקחי הניסוי הראשון, הוחלפו מחצית מבלוני ההליום בבלונים המלאים בחומצה הידרו-אלקטרית. הרכבת אכן נותרה על הקרקע. במחצית הדרך החלו נוסעי הרכבת לשאוף את ההליום שבבלונים, במטרה לדבר בקול מצחיק. זה היה מצחיק, עד שנוסעת בשם חגית שאפה בלון של חומצה הידרו-אלקטרית, ואז זה לא היה מצחיק, ביחוד עבורה. נוסעים, ששמעו את קולה הלא מצחיק, משכו בבלם החירום והביאו לכשלונו המוחלט של הניסוי. הנוסעת הפכה לתחנת הכוח "חגית" והיא שואפת גז טבעי עד היום.

[עריכה] הניסוי השלישי והאחרון (בינתים)

בכ"ט בנובמבר שנת ה'תקפ"ה, החליט סטיב ארקל להביא את הרכבת הקלה להמונים.
הוא הקים עשרות גשרי מיתרים בכל רחבי הארץ, כתשתית לרשת הרכבות שלו. רוב גשרי המיתרים הושמדו לאחר שרכבות כבדות, עמוסות גרבילים מאולפים, נסעו על פניהם והביאו לפקיעת המיתרים. למרות זאת, הוכתר הניסוי בהצלחה, ויום הניסוי הוכרז כיום החג של הפלג הסופני באגודה האסטרונומית.

[עריכה] קשיים ומהמורות

דרכה של הרכבת הקלה לא היתה סוגה בשושנים. סטיב ארקל הזמין משלוח של עשרות זרי שושנים, אך נחל כשלון לאחר שסופקו לו ורדים.
התקלות הרבות הביאו לתיאוריית קשר מגונה, לפיה נקראת הרכבת בז'רגון המקצועי "הרכבת תקלה". ממשלת ישראל הוציאה חוק האוסר על השימוש בביטוי, ומפרי החוק נשלחים למאסר במצפה התת ימי. עם זאת, השימוש בביטוי לא פסק, והכרישים התקשו לעמוד בעומס האסירים.
פריצת הדרך באה לאחר שהומצא הבקבוק. הסדרנים, החמושים בבקבוקים, רוצצו את גולגולותיהם של מתנגדי הרכבת, והעלו אותה על הפסים. בעקבות זאת הפכה הרכבת הקלה לכלי התחבורה הפופולרי ביותר במזרח התיכון, פופולרי אף יותר מהמזל"ט.

[עריכה] רכבות קלות בישראל

הרכבת הקלה ביותר בישראל פועלת כמובן בירושלים. משקלה שלושה גרם וחצי - פחות מהיפופוטם בוגר.
נסיעת הבכורה שלה, בה נכחו דוד המלך, הורדוס ולפי חלק מהאגדות גם שבתאי צבי, נמשכה שבע שניות וגמאה מרחק של שמונה מאות מיקרון. תושבי ירושלים מחויבים בחוק עזר עירוני לנסוע ברכבת הקלה פעמיים ביום לפחות, ודמי הנסיעה, שנקבעו עוד בתקופה העותמנית, הם שבע קופיקות.

הרכבת הקלה של תל אביב גם היא נודעת ביותר, אף שטרם נבנתה, אינה נבנית ולעולם לא תבנה. עם זאת, כרטיסים לנסיעת הבכורה נמכרים בהמוניהם, משום שההכנסות הן קודש לאגודה למלחמה בסרטנים.

[עריכה] התנגדות בקהילה המדעית

מיומה הראשון, היתה הרכבת הקלה מטרה להתקפות מצד מדענים שונים.
אלברט איינשטיין ניסה לבקע את גלגליה, אך הצליח לבקע רק את גרעין האטום (מה שנודע לימים כשגיאה הגדולה ביותר שלו).
סר אייזיק ניוטון נהג לידות תפוחים שנפלו לידיו על כרטיסני הרכבת, עד שסדרן חמוש בבקבוק הראה לו מה זה.
פרופ' עדה יונת זכתה בפרס נובל על שיטתה להפצצת רכבות קלות בריבוזומים, שיטה אשר בלמה את התקדמות רשת הרכבות במהלך שנות העשרים (עד פיתוח הטרומבון האנטי ריבוזומלי).

מקור העוינות המדעית לרכבת הקלה אינו ברור. יתכן שהסיבה היא ריבוי טקסי כת השטן בקרונות הרכבת, אך יש התולים זאת בעובדה שקיומה של הרכבת הקלה מפריך את תורת היחסות הפרטית, את תורת הקוונטים ואת תורת הלחימה של צבא קזחסטן.
עם זאת, לאחרונה התפרסמו מחקרים מפוברקים השוללים את שטניותם של בלוני ההליום, מה שמרמז על שינוי לטובה ביחס הממסד המדעי.

כלים אישיים