יוהן סבסטיאן באך

מתוך איןציקלופדיה

קפיצה אל: ניווט, חפש
"I'll be bach"
~ באך על מותו


יוהן סבסטיאן באך הוא מעצב אופנה גרמני שחי בשנות ה70 (עד שנרצח באכזריות במחט תפירה), ובנוסף אחיינם הלא מוכר והלא מוערך של בטהובן ומוצארט. הוא ידוע בתור זה שעיצב את שמלת הבשר של ליידי גאגא, הספר של חסרי הקצב, והסטייליסט של ג'סטין ביבר. בזמנו הפנוי הוא נהג להלחין ולהיות עז.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] ילדותו

באך גדל בכפר נידח בגרמניה. ילדותו שם הייתה קשה ביותר- הוריו היו מגדלי תפוחי אדמה, וכאשר הגיע לגיל 6 הוא נדרש ללכת לעבוד בשדות ביחד עם ארבעת אחיו במקום ללמוד בבית הספר. עבודה זו הייתה מאוד קשה פיזית, מכיוון שהוריו היו קמצנים מכדי לקנות מחרשה, טרקטור, ואפילו אתי חפירה. את כל הכסף שהרוויחו ממכירת תפוחי האדמה הם ביזבזו על קניית תקליטורים של חסרי הקצב והימורים. לצערו של יוהן ושאר אחיו, הוריו לא טרחו לקנות להם מזון, ולכן הם חיו על תפוחי אדמה ובוץ עד מות הוריהם.


[עריכה] תחילת עבודתו

יום אחד פול מקרטני מחסרי הקצב תהה מי קונה כל כך הרבה תקליטים מהלהקה שלו. הוא בדק וגילה שקונה האלמוני מתגורר בכפר נידח בגרמניה. מאחר שהוא כל כך העריך את ההון שקיבל מהקונה האלמוני, הוא הגיע אל הכפר, ושאל זר אם הוא מכיר מישהו שמאזין לחסרי הקצב. הזר הפנה אותו לשדות תפוחי האדמה. פול הלך 40 יום וליל, ובסוף הגיע לבית של משפחת באך, שהיה בקצה השדות. אביו של יוהן פתח לפול את הדלת וכאשר ראה שזה הזמר האהוב עליו הוא חטף התקף אסתמה ואשתו ניסתה להחיות אותו אך ללא הצלחה, והוא מת לנגד עיניהם של יוהן בן ה7 ואחיו. פול הרגיש אשם והציע לאם שייקח חסות על יוהן. אימו, שחשבה שיוהן בכל מקרה לא יכול לעבוד מספיק קשה, מסרה את בנה. במהלך הנסיעה לאנגליה, פול רצה להתיידד עם יוהן ונתן לו מספריים ונייר, על מנת שיוכל לעסוק באמנות בדרך. יוהן נהנה ליצור דמויות של אנשים, וכאשר פול נרדם, הוא גזר לו את שיערו. כאשר פול התעורר, הוא כל כך התלהב מהתוצאה שהחליט שיוהן יהיה הספר החדש של הלהקה שלו, למרות התנגדותו של רינגו סטאר. יוהן שלח למשפחתו מכתבים מאנגליה, אך הם לעולם לא שלחו לו מכתבים בחזרה. יוהן מעולם לא ידע לכתוב משום שלא הלך לבית הספר, ולכן צייר ציורים במכתבים האלו. סביר להניח שמכתביו לא נענו כי משפחתו לא הבינה אותם. למרות שהיה מאוכזב, הוא לא הפסיק לשלוח מכתבים, עד שגילה כי אימו נהרגה בתאונת טרקטור לאחר שקנתה את הטרקטור הראשון של המשפחה. זהות הנהג לעולם לא התגלתה, אך יוהן חשד בשכן שלו.

[עריכה] גיל ההתבגרות של יוהן

כאשר יוהן הגיע לגיל 12, גיל הבת מצווש, הוא התחיל למרוד בסמכותו של פול. יום אחד פול הגיע לאולפן וגילה שהלהקה שלו בגדה בו והקליטה שיר עם יוהן. הוא כעס על יוהן, זרק אותו מביתו והכחיש כל קשר אליו. למרות זאת, הוא אהב את השיר והחליט לבצע אותו בעצמו לאחר כמה שינויים. השיר המקורי נקרא בתרגום חופשי "כשהצ'מבלו שלי מיילל בעדינות". פול שינה את המילה "צ'מבלו" לגיטרה, והשאיר את המילים והלחן של באך בצורתם המקורית אך ללא המילה צ'מבלו אשר נשמעה לו לא כל כך ערבה לאוזן. יוהן חי ברחובות מספר שבועות, והוא אכל שאריות של פיש&צ'יפס, למרות הידיעה שהתרבות הגרמנית מכפישה את המאכל הזה ומטילה על מי שאוכל אותו גלות. יום אחד יוהן מצא דבר שהיה נדיר ברחובות באותה העת- שטרודל תפוחים. אמנם זה היה אחד מהשטרודלים המגעילים של מקדונלדס, והוא גם היה חצי אכול, אבל יוהן לא היה יכול לעמוד בפיתוי ואכל אותו. לאחר שבלע את כולו עובר אורח שעבר לידו אמר לו שזה שטרודל רדיואקטיבי. יוהן נכנס לפאניקה וניסה להקיא אותו, אבל לא הצליח, ולאחר מספר שבועות הוא גילה שיש לו כוחות על- הוא התחיל להזיע מיץ תפוחים, לשלוח דואר אלקטרוני עוד לפני שהוא הומצא, ולשיר שירי עם גרמניים שלא הכיר קודם.

[עריכה] המפגש עם ליידי גאגא

באחד ממסעות הופעותיה של ליידי גאגא בלונדון, היא ראתה הומלס ששר שירים בגרמנית ואוכל תפוחי אדמה. מאחר שהייתה לה חיבה לתפוחי אדמה מאז ילדותה, היא חטפה לו אחד מהם והתחילה לרוץ. ההומלס רדף אחריה וצעק עליה באנגלית במבטא גרמני. היא ידעה שרק לאדם בעל תשוקה כמו שלה לתפוחי אדמה יהיה כוח לרוץ כל כך הרבה, מה שגרם לה להחליט שהיא חייבת להכיר אותו, אז היא עצרה ואכלה את התפוח למול הפרצוף העגום של יוהן. היא ריחמה על ההומלס המסכן ואמרה לו שיש לה מכולה מלאה בתפוחי אדמה משובחים שהיא תשמח לחלוק איתו, והוא התעודד. הם התחילו להכיר זה את זה ולבלות ביחד עם תפוחי האדמה של גאגא, ולאט לאט הם התאהבו זה בזו. ליידי גאגא ידעה שהעולם יגיב בתדהמה אם ידעו שהיא בת זוגתו של הומלס, במיוחד אם ידעו שהוא גם בן 12 בנוסף לכך. היא החליטה לעשות לו מהפך, שלאחריו הוא יהיה הסטייליסט הרשמי שלה וילך איתה לכל מקום. יוהן שמח מאוד, הבגדים הבלויים מזמן לא היו נוחים לו והוא התלהב מהרעיון של לצבוע את השיער שלו לסגול וללבוש סקיני ג'ינס לגברים. הדבר הראשון והאחרון שעיצב לגאגא היה שמלת הבשר. היא מאוד התלהבה ממנה בהתחלה ורצתה ללבוש אותה לכל מקום, אבל לאחר שהבשר הרקיב והמעריצים הצמחוניים שלה ביצעו התאבדויות המוניות, היא החליטה שהשמלה היא כישלון. יוהן נעלב ממנה ונפרד ממנה, לא לפני שליידי גאגא כתבה עליו שיר - Bad romance.

[עריכה] מעורבתו של ג'סטין ביבר ברציחתו

מאחר ובאותה העת יוהן כבר נחשב לסטייליסט נחשב בזכות גאגא, הוא יכל לעבוד בתור סטייליסט ולגור בבית משלו. ישנן שמועות שזו הייתה דירת 2 חדרים. חדר אחד ליוהן, וחדר אחד לתפוחי האדמה ולתווים שכתב. כאשר הוא היה מביא הביתה אורחים, הוא תמיד כיבד אותם במיץ תפוחים משובח. היסטוריונים סבורים כי לו היו יודעים שזו זיעתו, הם לא היו שותים את זה. בנוסף, הוא היה מנגן להם נעימות על הפסנתר, ומאחר והם היו בריטים הם לא הבינו את סגנונו המוזיקלי ונטו לשנוא אותו. כשזה היה נגלה לבאך, הוא היה מגרש אותם מביתו בבושת פנים. בכל אופן, הוא גר בדירה מספר שנים והכין מלתחות למעריציה של ליידי גאגא, שטסו במיוחד עד אליו משום שהתרשמו מהכישרון שלו. יום אחד נמאס לו לחתוך נקניק בשביל חצאיות, והוא החליט לשנות מקצוע לראפר. ביום הזה הגיע הלקוח האחרון שלו- ג'סטין ביבר. למרות שיוהן נחשב בעגה העממית כהיפסטר, הוא שמע על ג'סטין ביבר, ואהב אותו משום שלשנוא את ביבר היה במיינסטרים. ג'סטין ביקש אאוטפיט להופעה הקרובה שלו בלונדון, ויוהן התגייס למשימה זו. הוא תפר לו בגדים, והוא היה כל כך מרוצה מהתוצאה, שהכין גם לעצמו בגדים תואמים. ג'סטין ביבר מאוד אהב את החליפה שיוהן הכין לו, אך הוא רצה להיות ייחודי ונערץ אף יותר, אז הוא דקר את יוהן במחט לתפירה בדיוק 666 דקירות עד שמת.

[עריכה] מסע ההופעות שלו

במהלך הזמן בין הפרידה של באך מגאגא ופגישתו עם ביבר, הוא גם יצא למסע הופעות משלו. המסע נקרא "Bach in Black Tour", שם שר בליווי להקת Bachstreet Boys, בו הוא שר משיריו המוכרים- "Don't look Bach in anger", "Bach in the Day", "Come bach to me", "האם להיות באך מאוהב", "לא הצלחתי להתאהב באך בשישית" (השניים האחרונים הם שירים במיוחד לקהל הישראלי), ועוד. הופעותיו כל כך הצליחו, שבאך התעשר והפיק את הסרט "Bach to the future", שיצא בארץ בתור "באךזרה לעתיד". לאחר שהסרט יצא, באך הופיע בפעם האחרונה במופע בשם "Bach for more?".

כלים אישיים