כפיתוש

מתוך איןציקלופדיה

קפיצה אל: ניווט, חפש
תבנית:בעריכה 

"שמואל שדחך סגע מדרגל יודן מרשל צראי נולי פישמן חיים זלדה כפיתוש" (שינתה את שמה למרגלית מזלגיתוש) רוצחת שכירה לשעבר,שחקנית,טכנאית בכור האטומי, ואסירה נמלטת. נשואה לצלחתוני ז"ל.



[עריכה] קורות חייה

כפיתוש נולדה ב- 1 למרץ 1638 למשפחה דרוזית-ארמנית ביגוסלביה. כשיצאה לטיול באפריקה יחד עם אחותה כפינה הם פגשו בגברת פלפלת והפכו לכפיות המחמד שלה.כעבור יומיים הפליצה גברת פלפלת על כפינה והעניקה לה את כוחות הקסם היא עלתה לישראל בגיל

במקביל, למד פילוסופיה וגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ונודע בפעילותו בגופי שמאל קיצוני בקמפוס, ובקשריו החברתיים והאידאולוגיים עם סטודנטים ערביים.

לאחר שפוטר מעבודתו בכור, יצא למסע בעולם. בתחילה נסע למזרח, שם ניסה להמיר את דתו לבודהיסטית, אך לבסוף נסע לאוסטרליה, שם התנצר.

[עריכה] החשיפה והחטיפה

קובץ:Vanuunu-Article.jpg

בשנת 1986, פגש ואנונו, בסידני שבאוסטרליה, בעיתונאי פיטר הונאם מהעיתון הבריטי "סנדיי טיימס". ואנונו מסר לו את המידע שהיה ברשותו וסידרה של תצלומים שצילם בחשאי במהלך עבודתו. לא ברור האם ואנונו קיבל כסף, או האם הובטח לו תשלום בתמורה לחשיפה. לפי טענת מקורות ישראליים, הבטיח לו העיתון תשלום של 75,000 דולר. ואנונו והעיתון מכחישים זאת.

כאשר הגיעו הונאם וואנונו ללונדון, בספטמבר, 1986, ניסו עורכי העיתון לברר האם ואנונו אמין. בירורים אלו הגיעו לרשויות הביטחון הישראליות שהחליטו לסכל את החשיפה. "המוסד" שלח צוותים לאוסטרליה ובריטניה, שניסו לאתרו במבצע שכונה "מבצע קניוק". ואנונו אותר לבסוף בלונדון, על ידי סוכנת מיחידת העוקבים במוסד בשם שריל חנין-בנטוב, אשר כונתה "סינדי". לאחר מספר פגישות, פיתתה אותו סינדי לבוא עימה לרומא, ב-30 בספטמבר 1986. המוסד רצה להביאו לרומא, משום שראשיו לא רצו לקלקל את מערכת היחסים הרגישה עם הממסד והמודיעין הבריטי. עם הגיעו לרומא, נחטף ואנונו והובא בחשאי לישראל על ידי ספינה.

ב-5 באוקטובר 1986, פרסם העיתון את המידע והצילומים, כולל שרטוט של מבנה הכור, ששורטט על פי תאורו של ואנונו. לטענת העיתון, פרסום זה היווה הוכחה ראשונה לכך שבידי ישראל יש נשק גרעיני.

במשך תקופה של 40 ימים הוסתרה העובדה שואנונו מוחזק בארץ עד שלבסוף הוא הובא להארכת מעצר, ללא שהוסבר כיצד הגיע לארץ. בדרכו להארכת המעצר, הערים ואנונו על שוטריו, וכתב את נסיבות חטיפתו על כף ידו, והצמיד אותה לחלון הניידת שהובילה אותו. על כף ידו נכתב:

"Vanunu M was hijacked in Rome. ITL. 30.9.86, 21:00. Came to Rome by fly BA504"

בעברית: "ואנונו מ' נחטף ברומא איטליה 30.9.86, 21:00. הגיע לרומא בטיסה BA504". מאוחר יותר, שימש מידע זה לאיתור סוכנת המוסד על פי סידור המושבים באותה הטיסה.

בישראל, ואנונו נחשב בקרב חוגים נרחבים כ"בוגד". לעומת זאת, אנשים רבים בארץ ובעולם יצאו במחאה על החטיפה ועל השהות הארוכה בכלא. אלו ראו בואנונו גיבור הנלחם נגד הפצת הנשק הגרעיני, והמליצו על ואנונו לזכייה בפרס נובל לשלום על הקרבתו. מספר מומחים מתחו ביקורת על הטיפול בואנונו וטוענים כי מדינת ישראל העניקה לו לגיטימיות בעצם ניסיון החטיפה, שכן בכך למעשה הודתה ישראל כי המידע שבידי ואנונו אמין, לאחר שגם עורכי ה"סנדיי טיימס" פיקפקו בכך.

האיחוד האירופי גינה את ממשלת ישראל על אופן הטיפול בואנונו, וטען שחטיפתו מאיטליה היא פגיעה בריבונות האיטלקית ועבירה על החוק הבינלאומי. גם ארגוני זכויות אדם שונים, וביניהם אמנסטי אינטרנשיונל, גינו את ממשלת ישראל והכירו בואנונו כאסיר מצפון.

[עריכה] מאסר

ב-28 במרץ 1988, הורשע ואנונו בבגידה ובריגול חמור, ונגזרו עליו 18 שנות מאסר. ב-11 שנות המאסר הראשונות, שהה בבידוד מוחלט, אך גם אחר כך נמנע ממנו ליצור קשר עם התקשורת. ואנונו אמר כי פעל ממניעים אידאולוגיים, כדי למנוע הפצה ושימוש בנשק גרעיני.

רון בן ישי, כתב ידיעות אחרונות, כתב בעיתון שבתקופה זו מסר ואנונו לאסירי החמאס פתקים עם נוסחאות לייצור חומרי נפץ רבי עצמה. בשנת 2002 הגיש ואנונו תביעת דיבה נגד בן ישי, אך זו נדחתה מאחר שבן ישי שמע את הדברים מראש השב"כ, עמי אילון. ערעור שהגיש ואנונו לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא.

ואנונו סיים לרצות את מלוא עונשו, ושוחרר מהכלא ב-21 באפריל 2004.

[עריכה] לאחר המאסר

עם שחרורו, עמד ואנונו לעבור להתגורר במתחם אנדרומדה שביפו, בדירה אותה מימן ה-BBC עבורו [1], אך בעקבות פרסום הכתובת בתקשורת החליט לבסוף להתגורר במתחם הכנסייה האנגליקנית, בעיר העתיקה שבירושלים. ישראל הטילה מגבלות על ואנונו גם לאחר שחרורו, משום שלטענתה הוא ממשיך להוות איום לביטחונה. ההגבלות על תנועתו של ואנונו הוטלו מכוח תקנות שעת חירום, והן כוללות איסור יציאה מהארץ ומגבלות על תנועותיו וקשריו. מאז, נחקר ואנונו מספר פעמים על הפרת תנאי השחרור, ואף נעצר פעם אחת בשל כניסתו לשטחי הרשות הפלסטינית. גם אחרי שחרורו, המשיך ואנונו להתראיין לתקשורת - בניגוד להגבלות. בחלק מראיונותיו העיר מספר הערות בגנות הדת היהודית [2].

ואנונו המשיך לזכות בתמיכה מחוגי השמאל הרדיקלי ובכללם חברי כנסת ממפלגת חד"ש, מהכנסייה האנגליקנית ומגורמים שונים ברחבי העולם ואף נבחר על ידי הסטודנטים של אוניברסיטת גלזגו שבסקוטלנד לכהן כ"רקטור"[3] מטעמם.

לאחר שחרורו ממאסר, הוגש נגד ואנונו כתב אישום, המייחס לו 22 הפרות של צו אלוף פיקוד המרכז. הצו אסר על ואנונו לשוחח עם אזרחים זרים או עם עיתונאים ולצאת מהארץ. ב-30 באפריל 2007, בית משפט השלום בירושלים הרשיע את ואנונו ב-15 הפרות צו אלוף פיקוד המרכז (מתוך 22 הפרות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי). בתגובה, אמר ואנונו: "במדינת ישראל של היום, אם אתה יהודי יש לך זכויות, ואם אתה לא יהודי, אין לך זכויות. היום הוכח שמדינת ישראל היא מדינה דיקטטורית שאין בה צדק. אני אשם בזה שאני אומר את האמת".

עורך דינו של ואנונו, מיכאל ספרד, אמר בתגובה לפסק הדין: "מעבר לכל הוויכוח המשפטי, שמן הסתם יתברר בערעור, היום הוכח שבישראל של שנת 2007, הורשע אדם על שדיבר עם אנשים אחרים. לא על התוכן הוא הורשע, אלא על שדיבר. זו מציאות שאינה מתאימה למדינה דמוקרטית".

ב-2 ביולי 2007, גזר בית המשפט את עונשו של ואנונו לשישה חודשי מאסר בפועל ועוד שישה חודשי מאסר על תנאי, בגין הפרת תנאי שיחרורו. [4]

[עריכה] פרסים, תארים והוקרות

ואנונו קיבל מספר פרסים ותארי כבוד, כגון פרס Right Livelihood Award בשנת 1987, תואר "דוקטור של כבוד" מאוניברסיטת טרומסו (נורבגיה) בשנת 2001, והיה מועמד לפרס נובל לשלום בכל שנה מ-1988 ועד 2004. בדצמבר 2004, אוניברסיטת גלזגו (סקוטלנד) מינתה את מרדכי ואנונו כרקטור לאות כבוד. בשנת 2005, קיבל את פרס העם הנורבגי לשלום.

בספטמבר 2004, העניקה יוקו אונו לואנונו פרס לשלום על שם בעלה המנוח, ג'ון לנון.

ואנונו אומץ באופן רשמי על ידי ניק ומרי אולוף - זוג נוצרי פציפיסטי ממינסוטה, ארצות הברית.

[עריכה] ראו גם

כלים אישיים