לאדינו

מתוך איןציקלופדיה

"אינעל דינו מי שלא מדבר לאדינו" (יהורם גאון ברגע של שכרות)

[עריכה] תולדות השפה

לאדינו, שפניולית, ספניול, ג'ודאו אספניול. דומה מאוד לספרדית, אבל כוללת מילים בעברית וכמה ניו אנסים וסיומות של "קו" ו"קוס" כמו בשנות הקוקוס או כמו דג הלוקוס או כוס ישועות אשא...:

• בואנוס שבתיקוס- שבת שלום

• ג'ודריה- שכונת היהודים

• התקפיקו -התקף לב

• דמיקוקו -דמיקולו שהוא קצת קוקו (שדרוג)

• פשקאדו לימון - דג ברוטב לימון, בארוחה עסקית במסעדת ניסימיקו

שמות:

• אברמיקו -אברהם

• מושיקו- משה

• קופיקו -צ'יפופו בהפוכה.

[עריכה] תולדות השפה

השפה, שהיא האחות הקטנה של היידיש נולדה בכך שפרדיננד ואיזבלה ציוו לגרש את היהודים מספרד וככה השפה נולדה ברגע שאחרון היהודים עזב את ספרד. פשוט הם הפסיקו לדבר ספרדית והתחילו לדבר לאדינו. דוברי היידיש מאוד מאוד קינאו על זה שפתאום קמה לה שפה מתחרה שמאיימת על הפרנסה ואז ניסו לרדוף את דוברי הלאדינו שהגיעו לאשכנזיה ולידישוניה וגם שיחדו את המלך קרל הגדול ונתנו לו שלמונים והוא גם הסכים לרדוף אותם ולהטיל עליהם מס דוברי לאדינו. ואז פחת מספרם של הספרדים שם והם עברו תהליך של השתאכנזות מואצת... אבל, אלו שהגיעו לאיזמיר (לא וייז מיר) ולקושטא ולקושל האמא שלו ולאיי הים התיכון ובמיוחד אלו שישבו בסלון של ניקי בסלוניקי ושתו ראקי ואכלו בורקיטס ושרו "אברהם אבינו פדרה קרידו" ,כל אלו המשיכו לדבר לאדינו על אף חמתו של האדמו"ר מזונגעלעך שרדף את דוברי הלאדינו ורץ אחריהם כל הדרך מפולין. הוא הגיע עד סלוניקי אבל שם התורכים והיוונים גירשו אותו, ולא עזרו לו כל קריאות הגוועלד וכל כתובות הפשקוויל שתלה שם על הקירות של הבתים, אבל בגלל שלא היו שם פשקווילים, הקירות היו חלשים ובעת השריפה הגדולה הם נפלו כמו קלפים של טארוט. אבל, כשהגיעו דוברי הלאדינו לארץ ישראל חיכה להם שם יהורם גאון והתחיל לשיר מן השירים שלהם כמו "לוס בילביליקוס קנטן" וכו' וגם היה סלומו קרקסטיקה שתיאר אותם בצורה סטראו -טיפית. והוא עשה להם בושות גדולות עד שהם החליטו לדבר לאדינו במחתרת וכך נולדה מחתרת הלאדינו שפעלה בווליום נמוך עד לזמן שבו קם פורום תרבות הלאדינו בתפוז. ואז הם יצאו מן המחתרת והתנהגו כמו בני אדמים . נעשה ניסיון על ידי הרב משה בואנו להקים מפלגת לאדינו. אבל הניסיון נחל כישלון בשל התחזקותה של ש"ס המשתאכנזת.

[עריכה] מופע הלאדינו הראשון

במלאת כך וכך שנים להולדת הלאדינו החליטו בוועד הלאדינו לארגן אירוע ובו מופע זמר והופעת ריקודים. אלא שלרוע המזל הוזמן למקום הרב משה בואנו הידוע, והוא אמנם בא עם משפחתו ואף הביא שני סלים עם בורקיטס וגם נאם נאום חוצב להבות:

"גבירותיי ורבותיי, קודם כל לא קוראים לי משה חי בואנו,אלא משה בואנו, אולי אני תורם פעמיים ח"י לבית הכנסת כל שבת, אבל זה לא מקנה לי את הזכות לתוספת הזאת, הרשו נא לי קודם כל לברך את הורי, בני המשפחה, מוריי ויתר שאר כבודם של המוזמנים הנכבדים לכנס של תרבות הלדינו המכובד והנעלה והנשגב. בואנו לחגוג כאן הוא, בין היתר, כבוד למסורת, לתרבות השורשית הזו, לג'ודיאו אספניול, לכבוד, להונור, ואם אתם טרחתם לשם כך, אוסיף גם את חלקי, בנוסף לבורקיטס דל קלבסה ששמתי על השולחנות"

ואולם, לאחר שסיים את נאומו הופיעה להקה מעורבת של בנים ובנות. בואנו החרדי שהיה שיכור עקב שתית עראק קם ממקומו והתפרע על הבמה כשהוא רודף אחרי המחוללות הצעירות. אשה אחת בשם ביאנבנידה קסטרו רדפה אחריו. בואנו הסתבך בכבל של הקלעים והורם אל על כשהוא צורח. ביאנבנידה פשטה את ידיה וקיללה אותו. הוא נפל אל זרועותיה וכך ניצל. אך פרש מן התחום של תרבות הלאדינו.