מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר

מתוך איןציקלופדיה

קפיצה אל: ניווט, חפש
Shmoelof ד"ר שמואלוף טוענת:
" ערך זה הוא לא ערך מצחיק כל כך. אבל אתם לא תתחרטו ואף תוכלו ללמוד מימנו הרבה אם תשקיעו כמה שניות מחייכם בקריאתו."


"זה בערך.. הסיפור הכי מרגש ששמעתי בחיי..!!!!!"
~ שבתאי צבי על סיפורם של סרג'נט פפר


"מדהים איך שמסיפור כל כך טרגדי מישהו אחר עשה מליונים.."
~ הביטלס על סיפורם של סרג'נט פפר


מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר היא תזמורת של ארבעה אנשים שניסו למצוא את מקומם בעולם המוזיקאים, ולא וויתרו אף לא לרגע.

[עריכה] ההתחלה

10960 104745712871162 100000072006213 133828 417209 n

החלום הראשוני..

בשנות הארבעים, אחרי שהמוני תזמורות הדהימו את העולם עם הכישרונות המיוחדים שלהם, אי שם בלונדון ארבעה בחורים החליטו שגם הם רוצים להיות מפורסמים כמו המוזיקאים הגדולים ביותר.
את הרעיון התחיל בחור בשם ג'ון ארנון כשהיה בן 19. הוא למד לנגן על קרן יער מגיל צעיר והגיע למסקנה שהוא ממש יכול להפיק מזה משהו. חברו הטוב ביותר, פול מקאנדי, שניגן על קלרינט, הצתרף אליו והשניים ניגנו יחד יצירות שונות. ג'ון הבין שרק עם שני הכלים האלו, הם לא יגיעו לשום מקום, והם הפיצו מודעות דרושים לנגני תופים, קסילופון, סקסופון, צ'לו, כינור וכד'..
אחרי יומיים הגיע לפתח ביתם בחור נמוך עם שפמפם קצר וכהה שניגן על חצוצרה. הם בחנו אותו והוא נמצא בעיניהם כשיר להיות שותף איתם. אבל עדיין היו חסרים להם כלים ונגנים.
אותו נגן הטרומבון, ששמו היה ריצ'רד סארקי, אמר שיש לו ידידים מבית הספר לאמנויות בו הוא למד, וכבר באותו הבוהריים הם יצאו לבקר שם. ריצ'רד מצא די מהר ידידה שלו שניגנה על נבל, חבר אחד שניגן על קונטרבס, עוד חברה לכיתה שלו שנגנה על חליל ועוד ידיד אחד שניגן על משולש.
ג'ון ופול די התלהבו על הבחורות ומאוד אהבו את הרעיון של הקונטרבס, אבל הבטיחו לבחון את כל המועמדים שריצ'רד הכיר להם אחרי שריצ'רד נעץ בהם מבט מאיים, לאחר שלחצו ידיים בזילזול בולט עם נגן המשולש בעל הפנים העייפות.
נגן המשולש, ג'ורג', ממש לא הרשים אותם כצפוי, ולרוע המזל, שתי הבחורות לא יכלו להצטרף אליהם כיוון שהן נרשמו לבחינות קבלה לתזמורת של מאה אנשים, והיה סיכוי שהן יתקבלו (לכן הן לא רצו להבטיח כלום.) אז שלושת חברי התזמורת הקטנה בחרו בנגן הקונטרבס עם הלחיים התפוחות והלכו משם שמחים ומרוצים.

[עריכה] ניסיון קבלת חוזה עם חברות תקליטים והסיכסוך

אחרי שבועיים של חזרות בביתו של פול מול הדודה שלו, הם יצאו לאולפני ההקלטות "אבי רואד" וביקשו לבקש שם חוזה להוצאת תקליט קאברים של מוצארט וכדומה.
המנהל ביקש מהם לשמוע חומרים לפני שהוא בכלל מתחיל להכין את הקפה והספות בחדר המסע ומתן שלו, והחבר'ה המבויישים צייתו בהיסוס והתחילו לנגן לו את באך.
המנהל הפסיק אותם באמצע.
הוא אמר שאחרי שהתזמורת הפילהרמונית מלונדון זכתה בהצלחה מסחררת, באים אליו עשרות של חובבנים בשקל, ושכבר נמאס לו מכל זה. ושחוץ מזה אין לארבעה אפילו שם!
הלהקה הקטנה יצאה מאוכזבת מהאולפנים, והקונטרבסניק טען שבגלל שפול זייף פעמיים וריצ'רד לא נכנס בזמן- המנהל לא אהב אותם.
ג'ון אמר להגנת חבריו שזה בכלל לא קשור ושהלחץ גרם להם להישמע גרועים.
פול סיים את הויכוח שעמד לפרוץ בין השניים, בכך שאמר שזה ממש ילדותי ושהוא מזמין את כולם לגלידה על חשבונו. נגן הקונטרבס השמנמן מיד הסכים לפשרה והם הלכו.
אבל בגלל שעדיין לא יצא המחקר באותם שנים, שגלידה מביאה שלום עולמי, לאחר שלושה ימים נוצר וויכוח גדול בין חברי התזמורת הקטנה.
נגן הקונטרבס שנא את השתלטנות של ג'ון ואת עצם העובדה שפול לא מסכים לפעול עפ"י בקשתו- לא לעשות ג'י מייג'ור במקום מי ג'ייג'ור. והאנרגיות השליליות שלו גרמו לשאר החברים להיות גם מרוגזים וקטנוניים.
אחר צהרים אחד, הוא קם, ואמר שהוא הולך.
ג'ון צעק עליו שזה בערך הדבר הכי חכם שהוא עשה השבוע והנגן השמנמן התפרץ ועמד להכות אותו באגרופו, אלא שפול קם וניסה להפסיק את הקטטה, אבל חטף במקום ג'ון מכה, ונחתך מעל השפה העליונה שלו.

[עריכה] צירופו של ג'ורג'

אחרי יומיים, ריצ'רד חזר מבית החולים עם פול, שהתרשל בחבישת הפצע שלו והדבר עורר זיהום חמור בפציעה; וכעת התנוסס לו פצע נפוח ומפריש סמוחטה מוגלה בצבע סגול, כחול ובורדו מעל שפתיו.
ובדרך הבחינו השניים בג'ורג', עומד על המדרכה ומחזיק מעטפה.
ריצ'רד עצר את הרכב ושאל לשלום חברו.
"אנחה.." נאנח ג'ורג' ואמר לידידו מבית הספר שישנה אפשרות שהוא לוקה בסרטן. ריצ'רד חשב מהר וכמעט מיד הציע לו לבוא איתו, לבקר אותם.
ג'ורג' הסכים להצטרף והם חזרו הביתה.
שם ג'ון ניקה את קרן היער שלו. הארבעה ישבו תוך זמן קצר ושתו תה בסלון. ג'ורג' התעניין לדעת איך התזמורת שלהם מתקדמת וג'ון אמר בחצי פה שחסר להם נגן.
ג'ורג' פער את עיניו והוציא את המשולש שלו מתיק הגב שלו. פול הבין את הרמז וסימן לג'ון שאין ברירה אלא לצרף אותו..

[עריכה] מקרה ה"מקרוני וגבינה" (Macaroni and cheese)

נקודת מפנה בחייהם של התזמורת הקטנה קרתה כאשר אחרי חודש, מודעות לקראת תחרות כשרונות נתלו בכל רחבי לונדון.
ג'ון חזר הביתה באחד הימים כשהוא נרגש מאוד. הארבעה הצטופפו בסלון וג'ון סיפר להם את החדשות. פול כל כך התרגש שחייך והצלקת שתחת חוטמו צרבה. ריצ'רד הזכיר לו לא לעשות תנועות חדות מידי עם הפה אחרת זה יכול לכאוב מאוד. פול התעצב ואמר שעם צלקת כזאת הוא נראה מגוחך ושאין סיכוי שהוא יעלה לבמה איתה.
ריצ'רד הביט בו וחיוך עלה על פניו.

תמיד ידעתי שהשפם שלי דווקא לא רע ואפילו די סקסי..אבל הרגשתי שאני היחידי בעל שיער פנים בין חברי, ואחרי שפול ציין אז את בעיית הצלקת שלו, מיד קפצתי על ההזדמנות הנהדרת לא להיות בודד. אמרתי לפול שיגדל שפם כמו שלי וכך הצלקת תוסתר. נכון שאני גאון?

מתוך היומן של ריצ'רד סארקי, 1942


הרביעייה לא הפסיקו להתאמן ולא לרגע, ואחרי שחלפו להם יומיים תמימים, הם צעדו בגאווה לכיוון בית האופרה של לונדון, להירשם לאודישנים. הם עמדו בתור עם עוד כמה אנשים כשרוניים אחרים, ולבסוף נכנסו ונעמדו מול שולחן שמאחוריו יושבים חמישה אנשים עם חליפות וכוסות קפה.
הם הציגו את עצמם והשופט הראשי הורה להם לנגן.
אחרי שהם סיימו לנגן יצירה שלמה שרר שקט בחדר. רק קולות של שופט שמן אחד לועס ספגטי מוקרם נשמעו.
אחד שופטים אמר להם שהם התקבלו.
הארבעה כל כך שמחו שג'ון תפס את הדבר הראשון שהיה בחדר וניפץ אותו, לרוע המזל, על ראשו של שופט אחד מבוהל ונדהם, שמעוצמת המכה- התעלף וראשו נפצע והתחיל לדמם.
כיוון שזאת הייתה לא אחרת מאשר צלחת החרסינה מלאת הספגטי והגבינה המותחת.
השומרים נכנסו מיד ולקחו את ג'ון לתחנת המשטרה הקרובה. שם הוא נאסר בתא ללא קרן היער שלו, למשך שבועיים.
באותו הזמן, התערער המצב בתוך התזמורת הקטנה בגלל החוסר בחזרות ואימונים והחוסר בג'ון. לשלושה לא היה די כסף כדי לשחרר אותו, אבל מזלם הואר כאשר יום וחצי לפני ההופעה הגדולה, אמא של ג'ורג' שלחה לו כסף לכבוד יום ההולדת שלו.
ג'ורג' הסכים לוותר על הכסף אבל השביע את חבריו שביום מן הימים הם עוד יחזירו לו את הסכום.
ג'ון השתחרר בדיוק בזמן שהספיק למספר חזרות אחרונות, ולהתגלח. (כשהיה במאסר, לחייו לא נפגשו עם סכין גילוח אפילו לא פעם אחת ופול הוציא אותו מחדר האמבטיה בלחץ כאשר הם עמדו לאחר להופעה שלהם, ובלית ברירה, הוא נשאר רק עם שפם)

[עריכה] ההופעה והנס

הופעתם של הארבעה בתחרות הכישרונות הייתה מוצלחת מאוד ובסופה בא אליהם אמרגן בשם נתנאל שמשפחה, ולאחר שציין שהם ממש טובים, הוא ביקש להיות האמרגן שבחסותם.
הארבעה כמעט מיד הסכימו להצעתו אבל ביקשו בכל זאת להיפגש עימו בכדי לדון על כך. נראה היה שהמזל מתחיל להעיר עיניים לארבעה.

[עריכה] המצאת השם

את השם "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" הם המציאו בשלבים.
אחרי שהסתיימה בשמחה החתימה על החוזה עם האמרגן, הוא אמר להם שכעת עליהם למצוא לעצמם שם, וכל עוד ההשראה מבעבעת בתוכם, הם מיד הכלו בעבודה.
תחילה הם חשבו שזה יהיה מכובד לקרוא לעצמם "הפילהרמונית של יוסי ובניו" ואחר כך הם חשבו יותר לכיוון של "קולות מהחלל" או "החברים של זובי מתה" אבל די מהר הם הגיעו למסקנה שהמילה "מועדון" יכולה להיות קליטה.

ישבתי בחדר שלי וקראתי ספר, ואז לפתע הסח-רחוק צילצל. לא היה לי כוח לענות וחיכיתי שישאירו הודעה. זאת הייתה חברה שלי..ובשלושה משפטים היא הודיעה לי שהיא נפרדת מימני וניתקה. הייתי בדיכאון כל השבוע והדבר היחידי שהרגשתי היה שהלב שלי שבור. רק מאוחר יותר, ג'ון עלה על זה שזה גאוני.. נכון שאני גאון?

מתוך מכתב שפול מקאנדי כתב לדודתו 1942


אחרי שבמשך חצי שבוע ויום הם נקראו "מועדון הלבבות השבורים" ג'ורג' הגיע לתובנה שזה שם מדכא מידי אבל לא היה להם שום רעיון מה להוסיף לשם.
הם נישארו במשך עוד חצי יום עם השם עד שריצ'רד הביט בערב, דרך החלון מרוב שיעמום והבחין בשני ילדים שופכים פילפל שחור לכף ידם ומתחבאים מאחורי גדר. שוטר אחד התהלך ברחוב בשאננות והתקרב לפינה של הגדר ובתוך רגע, שני הילדים קפצו וזרקו עליו את הפילפל והותירו אותו להתעטש בלהט ולקלל את הילדים באותו זמן.
וכמובן שעוד באותו הערב- ריצ'רד הציע לקרוא לעצמם "מועדון הלבבות השבורים של השוטר המפולפל" ואמנם זה עדיין לא הגיעה להסכמה, אבל עד היום איננו יודעים איך השם שונה עם הזמן ל"מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר"

[עריכה] שיא הקריירה

נתנאל שמשפחה עשה, כמסתבר, עבודה נהדרת ועד סוף השנה המועדון הצליח לערוך מספר די מכובד של הופעות ברחבי אנגליה. הם אפילו הופיעו במגזיני מוזיקה קלאסית וקיבלו עמוד משלהם!
מסופר על מקרה, בו במסיבת "השנה החדשה" שהם ערכו, ג'ורג' השתכר ועלה על השולחן והודיע שאם הוא לא מצליח לקפוץ מהשולחן לספה הקרובה- הוא מגדל שפם כמו של השאר.
והוא באמת קפץ.
והוא באמת גידל שפם כמו של השאר..
למועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר, החיים בינתיים, היו וורודים.

[עריכה] התו האחרון..

אחרי שנתיים, אמרגנם של התזמורת הקטנה הצליח לארגן להם הופעה בניו יורק. הארבעה נותרו פעורי פה והתרגשו מאוד והתארגנו בשמחה לקראת הנסיעה. באותם ימים, ניו יורק נחשבה לעיר שרק יחידי סגולה יכלו להצליח בה. ואם הצלחת בה- תוכל להצליח בכל מקום.ולכן זה היה סיכון לא קטן..
אבל אף אחד לא התכוונן לוותר.
אחרי שבוע הם נסעו לניו יורק במטוס וכשנחתו והגיעו למלון, ג'ורג' הודיע שהוא לא מרגיש כל כך טוב. השאר הרגיעו אותו ואמרו לו שזה בטח בגלל ההתרגשות והנסיעה.
בערב, הם לקחו את הכלים שלהם ונכנסו למכונית שלקחה אותם לבית האופרה.
אבל בעודם מאחורי הקלעים, ג'ורג' העיד על כאב ראש נוראי. הרופאים של המקום בדקו אותו ונתנו לו בינתיים כוס מים ואמרו לו שהוא יהיה בסדר.
כשהם עלו לבמה, הקהל הריע להם באהדה רבה והם התחילו לנגן יצירה של בטהובן. לקראת אמצע ההופעה, ג'ורג' נפל מכיסאו וליבם של שאר חבריו החסירו פעימה.
מיד הופסקה ההופעה והוא מיד נלקח לבית החולים הקרוב.
שם התגלה- שגופו כבר פיתח גידול סרטני מתוצאות של אי טיפול. אחרי כמה שעות מצאו החברים בחדרו את המעטפה מלפני שנה שהחזיק ביציאתו מבית החולים. ג'ורג' מעולם לא פתח אותה...
ההופעות של התזמורת הקטנה הופסקו למשך חצי שנה עד לתאריך בו ג'ורג' נפטר.
את כל כספם שמו חברי התזמורת על ההוצאות לטיפולים בו, וכעת לא נותר להם כסף לקנות לו מצבה ראויה. ריצ'רד לפתע נזכר באותו סכום הכסף שאמא שלו שלחה לו ואיתו הם שיחררו את ג'ון מהמעצר. הוא מצא את קופת החיסכון שלו מאז התקופה של תחרות הכישרונות וקנה בכסף מצבה וזר פרחים לזיכרו.
אחרי השבעה, מצבה של התזמורת התערער מאוד- הם הפסיקו לנגן יחד, פול שבר את הקלרינט שלו בגלל התקף זעם, ג'ון הסתגר בחדרו ואחרי תקופת זמן לא ארוכה מידי-ריצ'רד, עטוף הכאוס עזב ונסע לגור בניו-זילנד. אחרי עזיבתו של ריצ'רד, התזמורת התפרקה לחלוטין ורק שמועות קלות שטו באוויר על מותו של פול.

[עריכה] כעבור עשרים שנה, הביטלס והמחווה הגדולה

אחרי עשרים שנה, ג'ון, פול וריצ'רד כבר מתו וקמה בליברפול להקה צעירה שנקראה "הביטלס" וב1967 הם שמעו את סיפורם המרגש של האבעה והחליטו ליצור אלבום שלם לכבודם.
טעות קלה מצד לנון הייתה כאשר הם קראו לאלבום "מועדון הטחולים הכאובים של טוראי דבורג אואטה"
הביטלס הצליחו למצוא את נגנית הנבל שהייתה חברה של ריצ'רד והיא זו שניגנה להם את הפתחיה בשיר "She's leaving home" למרות גילה המופלג.

הסיפור שלהם מאוד ריגש אותנו, ואחרי שסיימנו עם האלבום "אקדח מים" (Revolver) חשבנו על רעיון קצת יותר אומנותי שבו נעסוק באלבום הבא. חשבנו לעשות אלבום שלם סביב חייו של וולט דיסני או בעצם של שבתאי צבי, אבל הסיפור של הארבעה הוא סיפור ממש נוגע ללב, ובאופן מסויים- השם של אחד הנגנים די דומה לשלי.. ולשל ג'ון..ולשל ג'ורג'..אבל לא של רינגו.. ההה, יש גבול לכל תעלול!.... לא?

מתוך ראיון עם פול מקארטני 2009


Pepperfront

עטיפת האלבום כפי שהביטלס דמיינו את התזמורת הקטנה

כלים אישיים