מועצת הירקות

מתוך איןציקלופדיה

קפיצה אל: ניווט, חפש

מועצת הירקות היא כת סודית שעד כה מנהגיה לא ידועים לנו. על פי שמועות ומחקרים שנעשו ידוע כי כת זו התפתחה במאה ה-15 לספירה מן הנצרוּת. על פי אמונת הדת, עתידים הירקות בעתיד הרחוק להשתלט על העולם, ועל כן פועלים כוהני הדת במטרה להשיג שלום בינם לבין הירקות, ולהיות בני בריתם, כדי למנוע מצב בו ישמידו הירקות את בני האדם ללא סיבה. כוהני הדת ניזונים מבשר בלבד, ומביאים ירקות רקובים שעבר זמנם לקבורה. כוהני הכת סולדים מן "הצמחונות הנפשעת" וטוענים שהיא "רומסת את זכויותיהם של אלו שאינם מסוגלים להתנגד" וכן ש"אלו המאמינים בה חיים בהכחשה, שכן טבח ירקות בפועל אינו פחות חמור מרצח עם".

[עריכה] היסטוריה

הכת נוסדה בתחילת המאה ה-15 בכפר דוביא הנמצא בדרום לבנון. מנהיג הדת הוא הנביא יוסף בר-אל או בכינויו: "אבו כרוב". כאשר היה יוסף (ג'ו) בן 12 והתהלך ברחובות השוק הסיטונאי בדוביא הבחין בעגבניה הקוראת בשמו. העגבניה סיפרה לו על מזימת הירקות להשתלט על העולם, ועל מזימת תפוחי האדמה לתפוס את השלטון מידי השושולת הקיסרית היפאנית. העגבניה הבטיחה לו כי אם יישבע להגן על הירקות בכל העולם, היא תדאג שהוא וקהל מאמיניו יהיו בני בריתם של הירקות. יוסף החל מכייס עוברים ושווים בשוק ולאחר מכן קנה את כל הירקות בשוק באותו היום. במקביל הפיץ את הדת בקרב בני חבריו לכיתה, ובתמורה זרקו אלו עליו כיסאות, ונתנו לו כאפות קטנות מאחורי האוזניים. לבסוף, הושלכה לעברו עגבניה. יוסף בר-אל לא הצליח לשלוט בזעמו ועל פי האגדה שלף סכין יפאני מארון המורה והכין מכל בני כיתתו סלט תורכי. לאחר מעשה זה נרדף יוסף בר-אל בכל האימפריה הלבנונית, ונאלץ לקיים בסתר את פולחנו. הוא הפיץ את דתו ברחבי האימפריה עד שלבסוף נתפס והוצא להורג בעזרת מחבט טניס. קהל מאמיניו של יוסף בר-אל הלך וגדל ברבות השנים, וכיום רבים הולכים בדרכו.

[עריכה] זרמים בכת

הכת מתחלקת לשני זרמים עיקריים. "מועצת הירקות הליברלית", או ה-L.V.C, ו"מועצת הירקות הרדיקלית - ה-"R.V.C".

הזרם הליברלי (L.V.C) - הזרם העיקרי של הכת הוא הזרם הליברלי, האומר כי "סבלם של הירקות ישולח ביום מן הימים באלו הובחים בהם ללא רחם" ומאמינים שבאחרית הימים, הם יהיו בני בריתם של הירקות בעוד כל השאר יהפכו ע"י הירקות לסלט אחד גדול. המשתייכים לזרם זה נמנעים מאכילת ירקות בכל צורה שהיא, ובמקדשי הדת קיים בית קברות לירקות ופירות. במרכזו של בית הקברות קיים קבר אחים, בו קבור סלט יווני. בני הזרם הליברלי מאמינים גם כן בקדושת החיים ובמאזן הטבעי שקיים בין חיות צמחוניות לבין הירקות. הם מתירים אכילת ירקות ע"י חיות צמחוניות מאחר ו"זהו אמצעי החיוני לקיומן, וגם להן יש זכות קיום". אך עם זאת אינם נמנעים מלאכול חיות צמחוניות, מאחר והם "לא פוגעים בירקות. האשם הוא בעל החיים". כוהני הכת מנסים להחזיר כמה שיותר אנשים ל"דרך הישר" - בניית תפריט המורכב מבשר בלבד, וכמה מן המדענים הנמנים עם זרם זה מנסים להפיק תפריט הדומה בהרכבו לצמחים, אך מבוסס על בשר, כתחליף לצמחונות. אדם שכוהני הכת אינם מצליחים לצרף אליהם, מוזהר כי ביום מן הימים הוא או צאצאיו ישלמו את המחיר על תאוותם לצמחונות. הם מאמינים שזוהי שליחותם, להביא לידיעת רבים את אמונתם.

הזרם הרדיקלי (R.V.C) - זרם מצומצם בדת, הוא הזרם הרדיקלי, בעל דעות חריפות ונחרצות נגד אכילת ירקות. המשתייכים לזרם זה, בדומה לבני הזרם הליברלי, נמנעים לחלוטין מאכילת ירקות, ואינם אוכלים אפילו חיות צמחוניות מחשש שמזונן הצמחוני יגיע לקיבותיהם. בנוסף, הם יהיו מוכנים לחרף את נפשם במטרה להגן על בני בריתם - הירקות, ואף יהיו מוכנים להפרך לטובת כך את המאזן האקולוגי. כלומר: להרוג חיות צמחוניות. בני הזרם הרדיקלי יהיו מוכנים להקריב את עצמם ולהרוג אחרים כדי להציל ירקות, על פי האגדה על נסים גדסי (עליו יסופר בהמשך) ועל מעשה ההקרבה שלו.

[עריכה] רדיקליוּת ומעשי טרור

בני הזרם הרדיקלי מאמינים כי יש למנוע בכל מצב ובכל האמצעים הנתונים מצב בו מישיכו בני האדם להתעלל בירקות, ומאמינים גם כן כי כל אדם שאינו עושה דבר בכדי למנוע את טבח ירקות ההולך וממשיך - כאילו היה שותף לפשע. על כן בפני בני הזרם הרדיקלי כל בני האדם מלבדם, ובכלל זה בני הזרם הליברלי - נחשבים חוטאים, ועל כן דינם הוא מוות. חברי מועצת הירקות הרדיקלית מבצעת פעולות טרור וחטיפות במטרה להפסיק את טבח הירקות. פעולות כגון: חבלה במכשירים חקלאיים, השמדת בעלי חיים צמחוניים, הנהגת לחימת גרילה נגד "מבנים לרצח ירקות המוני". סעיף זה כולל פעולות חבלה המופעלות כנגד מפעלים כגון "יבנה", "בית השיטה", "פרי מור", "שטראוס" ו"תנובה". המטרה המועדפת עליהם היא מפעלי "טבעול". מאחר והם מעודדים צריכת ירקות בכך שהם מייצרים מהם תחליפים אפשריים לבשר. כך לדוגמא נרשם פיצוץ גדול במפעל טבעול בנגב בשנת 2004, שהביא למותם של כ-26 עובדים. בפעולה נוספת הוטבעה אוניה הנושאת כ-230 טונות של ציוד חקלאי.

[עריכה] האגדה על נסים גדסי

אגדה רווחת בקרב בני הזרם הרדיקלי היא על נסים גדסי שטייל עם חבריו בשדות והלך עימם לאיבוד בשדה תירס. תחת השמש החמה היו חייבים השלושה לאכול ולשתות, אך לא ידעו מה. שניים מחבריו החלו לקטוף תירס ולאכול, ונסים, שלא יכל לעמוד בפני המראה המזעזע של רצח ירקות זינק על שניהם ובעזרת סלע כבד ניתץ את גולגולותיהם. לאחר מכן השקה בעזרת הנוזלים שנשפכו מראשיהם הבקועים את הצמחים מהם קטפו השניים תירס. לאחר יומיים ששכב בשדה, ללא מזון, נאלץ לאכול את בשר חבריו. הוא עשה זאת, ובלבד שלא יפגע בירקות. לאחר שבוע שלם ללא חילוץ, החליט לבסוף כי הוא יילך ויחפש דרך הביתה. דקה וחצי לאחר מכן הגיע לביתו, שהיה מרוחק כשלושה צעדים מן המקום בו הלך לאיבוד.

[עריכה] נסיונות השתלטות והפיכה

בני הזרם הרדיקלי ניסו מספר פעמים בעבר לבצע נסיונות הפיכה בשיתוף ירקות ופירות. כך לדוגמא באו למנוע ממדען בריטי בשם אייזק ניוטון להגיע לתגליות פורצות דרך שיעניקו לבני האדם ייתרון על פני הירקות. הם תכננו לחסלו בעזרת מברשת שיניים חשמלית, אך נכשלו, מאחר והסוללות הדרושות לא הומצאו אז. מתוך ייאוש החליט תפוח בעל דעות לאומניות רדיקליות לנסות לחסל את ניוטון וביצע טיסת "קאמי קאזה" אל ראשו של ניוטון במטרה לגרום לו לזעזוע מוח, או למוות. לרוע המזל, כך גילה ניוטון לאחר מכן, מסת התפוח הייתה קטנה מהמתוכנן ועל כן התנע שלו, על אף המהירות שצבר, היה קטן מכדי לגרום לניוטון פגיעות חמורות. התפוח נלקח כבן ערובה בידי ניוטון לאחר התקרית, ונאכל למוות על ידי ניוטון לאחר מכן. נסיון השתלטות נוסף היה בזמן המהפכה הצרפתית, כאשר פעילי הזרם הרדיקלי החלו לערוף את ראשיהם של העיקרים שהיו מחוץ לארמון, בטענה שהם "מתפרנסים מרצח ודיכוי ירקות תמימים". הפעילים החלו לטבוח בהמון, אך עד מהרה, עקב מאזן הכוחות הלקוי נתפסו הם בידי ההמון הזועם, שערף את ראשיהם בגיליוטינה. על פי השמועה, אמר אחד הפעילים לפני עריפת ראשו: "שלם אני עם העובדה שראשי ייערף, כל עוד בכך הצלתי פירות וירקות רבים מגורל דומה". סיפורו מרגש דורות רבים גם היום. נסיון השתלטות נוסף היה בפעולה רחבת היקף נגד מכופף הבננות - או בשמו הפרטי - מיקו. מיקו נלכד בשעת מעשה, והחמושים רעולי הפנים המזוהים עם הזרם הרדיקלי השמיעו לו את המעשים המיוחסים לו. לאחר מכן ניתן גזר הדין - ומיקו כוּפף למוות.

[עריכה] הכת כיום

כיום מונה מועצת הירקות כמה אלפי חברים. רובם משתייכים לזרם הליברלי ורק מעטים מהם רדיקליים. ברשות הכת מוסדות כמו "המוסד לגורל הוגן" האחראי לקנות ירקות ופירות מהחקלאים ולספק להם שירותי קבורה במקום מכירתם למאכל. קיימת גם תנועת נוער, בעיקר למטרות חינוכיות כמו החדרת ערכי הכת ומורשתה. קיימים מקדשים רבים ומוסדות לטיפול בירקות. כמו כן מאמץ הארגון לחיקו אנשים במצב צמח, מאחר והם החוליה המקשרת בין האדם לירק.

כלים אישיים