מלחמת דה מגוג

מתוך איןציקלופדיה

קפיצה אל: ניווט, חפש

מלחמת דה מגוג(1351) היא אחת המערכות המרכזיות שבמלחמת מאה השנים, שנמשכה למעשה 116 שנים. המלחמה התנהלה בין כוחות צרפת בראשיתו של גנרל שארל דה מגוג לבין כוחות בריטניה תחת הנהגדתו של לורד גוג סנדויץ'. כתוצאה ממלחמה זו נולד המנהג של הנפת אצבע משולשת כאות זילזול, והנפגעים מההלם הנ"ל היו חייליו של שארל דה מגוג.

[עריכה] רקע

לאחר נפילת האמפריה הרומית בלחץ הברברים הגרמנים ובגלל שיגעון הגדלות של קיסריה, החלו מהומות ברחבי אירופה. האנטרופיה החלה להתפשט, תוך שמירה לחץ ונפח קבועים. המלכים עולו וירדו, נשים בגדו בבעליהם, האפיפיור סילבסטר הטריד מינית את טוויטי, רצח ועוול שטפו בדם את העולם.

במצב כזה, מכוניות ומטוסים לא יכלו לנוע בחופשיות, כיוון שמנוע הדלק טרם הומצא. בגלל מגבלות אלו, אנשים נאלצו לרכב על סוסים, ולסבול את סרחונם. התסכול הרב שלט ברחבי היבשת, ואלכוהול היה הסם היחיד הקל להשגה באותם הימים.

[עריכה] מלחמת מאה שנים

למעשה, בניגוד לתפיסה המקובלת כיום, לא היתה אף פעם מלמה בת מאה שנים. המלחמה היתה אוסף של מערכות קטנות, שנשמכו במשך 116 שנים טובות. הקטטות פרצו בבארים, בבתי מרזח, בבתי זונות ובבתי מלון. הסיבות הנפוצות פרוץ הסיכסוכים היו בדיחות קרש ששני הצדדים סיפרו אחד על השני. לדוגמה, הצרפתים הואשמו בכך שהם אוכלים קרפדות, שהנשים שלהם שרמוטות ושהם אפילו לא יודעים לאפות לחם נורמלי. האנגלים הואשמו בכך שהם מגדלים זנב, שהנשים שלהם פריג'ידיות ודומות לסוסים, ושהם לא יודעים לעשות שום דבר בעצמם.(אפילו את התה, הם גנבו באסיה).

הצרפתים במהלך המלחמה היו גיבורים אמיתיים- הם רכבו על סוסים חמושים בחניתות וחרבות, קראו לעצמם "אבירים", אנסו רק נשים לא נשואות, בזזו רק כפרים בעלי רקע סוצי-אקונומי גבוהה. מצד שני, האנגלים היו מניאקים. במהלך הקרבות, הם במקום לשבת על סוסים ולהלחם כמו גברים, החליטו להשתפן ולקחת קשתות. האנגלים, בדרך הלא פראיירית, הזו, הצליחו לגבות מחיר כבד לחייל הפרשים הצרפתי.

[עריכה] סיבות לקרב

לא ידוע בדיוק מה היו הסיבות לפרוץ מלחמת דה מגוג, אך הסברות אומרות שככל הנראה הסיבה היתה אמירתו של גנרל האנגלי ברון הרמנד פלומרלורד "כאשאני אמות, בגן העדן אני אשכב עם ז'אן ד'ארק!". לאחר שלורד פורטוס דה ביוסי שפך עליו את כוסית הקולה שלו, האנגלים הכריזו מלחמה. כמובן זאת רק אגדה עממית, ואין ביסוס היסטורי לכך זאת היתה רק קולה.

[עריכה] מהלך הלחימה

כוחות אנגליה בראשותו של לורד גוג סנדויץ', חצו בשחיה את טעלת ל'מנש, (כי לא ידעו שצרפתים חופרים להם מעבר מתחת לים), והתבססו באזור מערב נורמנדיה, המעבר הזה כונה "הפלישה לנורמנדי". מרבית הכוחות האנגלים היו קשתים, שירו מקשתות מצולבות.

כתגובה לפרבוקציה, מלך צרפת לאוי ה17, שלח את הגרל המפורסם שארל דה מגוג לעצור את הפולשים. הגנרל שארל דה מגוג כרגיל, החליט לקחת איתו בעיקר פרשים וקצת כוחות קומנדוס.

הבריטים, שביו ידועים בטקטיקות הלא פאריות שלהם, התבססו ליד ביצה, ככה שהם היו יכולים לירות את חיציהם לעבר הפרשים שמנסים לחצות את הביצה. הגנרל דה מגוג היה אדם חכם, ולכן לאחר שעשרה פרשים תבעו בביצה, וכחימשה-עשר נורו למוות, הוא קרא להם לשגת. הגנרל הבין שעליו להיות מחוכם ולנקות בשיטות יעילות יותר.

דה מגוג עלה על נקודה חשובה- האנגלים משתמשים בקשתים, ובכך למעשה מונעים מהכוחות שלו להתקרב עליהם ולהרוג אותם. דבר זה כל כך הרגיז את דה מגוג שהוא החליט לחשוב על דרך למנוע מהשקתים לתקוף אותו. הרעון שנולד כתוצאה משטיית שלוש בקבוקי יין היה גאוני- לקחת בלילה את חיילי הקומנדוס, לעקוף איתם את הביצה, להגיע לצבא אנגליה הישן ולחתוך לכל הקשתים את האמות. לאחר שהקשתים יהיו חסרי יכולת לירות עליו חצים, הוא עם חיילי הקומדוס יחזור לבסיס ויתקוף את הצבא הבריטי דרך הביצה עוד הפעם. הרעיון הכה גאוני, שאפילו המפקדים של שארל דה מגוג לא הבינו אותו.

שארל דה מגוג שלח את כוחות הקומנדוס בגיבוי חייל פרשים לעקוף את הביצה. כאשר נשארו כ50 מטרים עד למחנה הבריטי, שארל דה מגוג הבין שהבריטים עבדו עליו פעם נוספת- הם הציבו שומרים. השומרים התחילו לצעוק והאירו את כל המחנה, שעד מהרה תפסו את קשתותיהם. שארל דה מגוג צעק לחיילים שנשארו במחנה הצרפתי שהם צריכים לתקוף מיידית ובעצמו נמלט דרך הביצה.

[עריכה] תוצאה

כתוצה מהקרב כמעט כל החיילים הצרפתים נהרגו, ואלו שנשארו לחיות סבלו השפלה קשה- הקשתים הבריטים בראשותו של לורד גוג סנדוויץ' הראו להם את האמות שלהם לאות להג. האמות הללו וחשיפתם מול אויבים הפך להיות סמל לגנאי ולהשפלת האדם הרואה את האמה המורמת.

לאחר החזרה לפאריז, שארל דה מגוג ניסה להתאבד, אבל לא הצליח לחשוב על דרך מקורית.

כלים אישיים