עירית לינור

מתוך איןציקלופדיה

קפיצה אל: ניווט, חפש

עירית לינור היא סופרת ישראלית , שנולדה טרם זמנה ב-1961. מלחמת המפרץ נועדה לתת לה השראה לכתיבת ספרה הראשון "שירת הסירנה" שנועד בין הייתר לתת חיזוק לגאוותה שהיא נשארה בין תושבי תל אביב שלא ברחו מהעיר.

Linor irit.jpg


גיבורת הסיפור היא בחורה בשם טלילה בן-זכאי כ"ץ אשר ניחנה בכל הכישורים שיכולים להפוך אותה לבחורה מצליחה: שוקיים, עכוז וגם... פה מלוכלך ומיומן... כמובן שאין שום דמיון בין דמותה של טלילה לזו של לינור וספר זה אינו אוטוביוגרפי בעליל. יש לה דירה בצפון תל אביב וארון מלא בגדים. לא חסר לה כלום אך למרות זאת היא לא מאושרת. היא שונאת את העבודה, את המדינה ואת אולמרט. בנוסף, החבר הקודם שלה מתחתן עם בחורה אחרת צעירה ויפה ממנה.

ואז מתחילים ליפול סקאדים מהשמיים ובין אזעקה לאזעקה, טלילה מנסה לעשות טילי טילים של "חושבים" ולארגן את חייה מחדש.

ספרה השני הוא "שתי שלגיות" ומספר על צלמת בשם אסנת שטיבל-שלגי (יצא בהוצאת שלגי) שמוצאת את עצמה מעורבת בפרשת רצח.

הספר השלישי - "הסנדלרית" - הוא על רקע של חיי הזוהר של אנשי התקשורת המשודרת. יש לציין כי עירית לינור אינה נשואה לכתב הצבאי של הטלוויזיה אלון בן-דוד.

ספרה הרביעי "בנות בראון" הפך לסדרה מצליחה בטלוויזיה. הוא עוסק באמצע שנות ה-80, במושב בשם כפר אילן שמצבו הכספי ממוטט ובאלי מנשה, עורך דין המתיימר להיות איש חזון המנסה להציל את התושבים ומשלה אותם שיחזיר אותם לשגשוג ובמיוחד נופלות ברשתו בנות משפחת בראון אחריהן הוא מנסה לחזר.

ידועה כאישה שוביניסטית בדעותיה הפוליטיות ולוחמת פמיניסטית מושבעת עם זיקה ל"שמאל הציוני" שלא מסתירה את דעותיה ואף מעוררת מהומות תקשורתיות בעת שהיא מעלה אותן, אף שטרם הופיעה במופע פומבי של שריפת חזיות.


למרות הצלחותיה הספרותיות ניסתה לינור להוסיף לקופתה עוד סכום יפה בתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר". היא היתה המשתתפת המפורסמת ביותר שלקחה חלק בתוכנית בגרסתה הישראלית, כמשתתפת מן המניין שזכתה בסכום של 250,000 ש"ח - שיא ישראלי של אותה תוכנית. היא פרשה בשאלה שכל ילד יודע את התשובה לה: "מי אמר במכס שאין לו מה להצהיר אלא רק על גאוניותו?" (התשובה: אוסקר ויילד), וכן הטרידה את חברה הטלפוני נועם זיו בשאלה: "מי כתב את האוטואמנסיפציה?" (התשובה: יהודה לייב פינסקר). נו באמת! היא בטח הלכה לשירותים בגימנסיה כשלימדו את פינסקר והזכירו את שם הספר שיכול היה להוסיף לקופתה עוד חצי מיליון שקל.


זה שאינו בעלה של לינור, הכתב הצבאי אלון בן דוד, הופיע אף הוא בעקבותיה באחת התוכניות הבאות, אך לא חזר על הצלחתה.

יש הטוענים שזה היה עניין של משחק מכור שלינור עלתה לכיסא מול ארבל ("ככה לא בונים חומה"), לצורך העלאת הרייטינג של התוכנית. כשלונו של בן דוד גם הוא בויים כדי להסוות רמאות זו. (ראה הסרט "חידון האשליות"). גם ככה נזהרו שהיא לא תיקח את כל הקופה. כי הגירסה הבאה הבאה של לינור יהיה יזהר נבו שיתנו לו לקחת את כל הקופה.

יש לציין שכשהועלה לראשונה הרעיון להעלות את הגירסה העברית של השעשועון "החוליה החלשה", הוצעה לתפקיד הסופרת עירית לינור בגלל הפה שלה והאופי הקליפתי. החל מאוגוסט 2004 המנחה הייתה חנה לסלאו תואמת לינור, שמתחילה עונת שידורים חדשה של החוליה החלשה בישראל 10.

קולות רבים נשמעים מעת לעת באשר לרמתה הבלתי נסבלת של הנודניקיות של לינור, כמו גם לעובדה שהיא לא שמה לב לחצי מההערות השנונות שאורבך מצליח לפזר בין המשפטים המהירים שלה.

בשלהי שנת 2009 פורסם המניפסט "סתמי ת'פה" ע"י חיימון בן אבו מתנגדה הגדול של לינור, הרואה בה אויבת המזרחיות ונציגת הסמאלניות עלי אדמות. עד מהרה הפך המניפסט לרב מכר היסטרי ונכון לשעה זו יצאה לאור המהדורה ה13 שלו. בן אבו עצמו מקפיד לעמוד בשערי גלי צה"ל כל אימת שלינור משדרת את המילה האחרונה, ולטענת עדי ראיה לינור נראתה לא אחת מעיפה לו סטירה.

כלים אישיים